אתגר 30 יום ללא כעס / אריה אקרמן

* נפסלתי, לא נכשלתי*

ראשית, אני חייב  לכם הסבר והתנצלות

ובבקשה אל תכעסו שלא כתבתי כלום כמה ימים. 

ביום רביעי נפסלתי, כעסתי. 

נפסלתי, אבל לא נכשלתי! 

כי גם לא לכעוס בכלל על שום דבר (והיו ניסיונות רציניים)  שבועים וחצי זה נחשב.

ולא נכשלתי- כי אפשר להתחיל שוב את האתגר בכל רגע נתון.

לא נכשלתי אבל התבאסתי, חוץ משהתבאסתי שכעסתי, 

התביישתי, מול הבן שלי, מול הבורא שלי וגם מולכם..

בדיעבד לא כעסתי כי הילד עשה משהו יוצא דופן, 

ילדים אינם חיילים ודרכם היא לא תמיד להקשיב ולבצע משימות על הפעם הראשונה.

כעסתי כי הייתי בעומס, לקחתי על עצמי יותר מדי, מכירים את זה? 

ואיפה זה מקבל פורקן ויוצא החוצה ? 

לא בעבודה, לא מול הבוס או הלקוחות 

ולא מול השכן או החברים 

אלא בבית.

כמה עצוב שדווקא הבית- הוא המקום שבו משתחרר הלחץ העודף, 

מרקיב את המקום החשוב לנו ביותר ופוגע ביקרים לנו ביותר.

למדתי לקח לא להעמיס את עצמי, 

אני לא סופרמן ולא עשוי מברזל- גם אתם לא. 

עומס יתר מוצא תמיד את הדרך לצאת החוצה- 

או בדרך בה אני סופג את זה ונהייה חולה 

או שזה יוצא על הקרובים לי. 

אין  דבר כזה שעומס היתר הזה פשוט נעלם.

אני לא איזה גורו עם גלבייה ושיער כסוף אסוף בקוקו 

שיושב ישיבה מזרחית על במה ומדבר גבוה גבוה מבחוץ, 

(כשגם לו בוודאי יש את ההתמודדויות מחוץ לבמה, סמכו עליו),

אני אדם רגיל שמתמודד עם אתגרים רגילים- 

פרנסה, עסקים, גידול וחינוך 5 ילדים, 

משימות מפה ועד הונללו, זאת האמת.

וגם אני נופל.

אז ביום רביע נפלתי, 

ומאז התביישתי לכתוב פה, זאת האמת.

אבל זה חלק מהריפוי שלי, 

אמרתי לכם שלקחתי את האתגר הזה על עצמי

דווקא בא' אלול ורק אח"כ חשבתי לצרף אתכם, 

כדי שאני יהיה פה בשבילכם ואתם פה בשבילי.

תודה שקראתם את הריפוי שלי.

תודה מיוחדת לחבר שלי אביעד אבן חן שדרבן אותי לחזור ולכתוב.

מקווה מחר לחזור לשגרת הכתיבה הרגילה.

רוצים להצטרף לקבוצת ״אתגר 30 יום ללא כעס״?

זה הקישור:

https://bit.ly/3Kr2vHB

אם הקבוצה כבר מלאה

ניתן להצטרף גם כאן:

https://bit.ly/3CFvJk3 

את מה ששלחתי עד כה (התחלנו ב ב אלול) ניתן לראות כאן: 

https://30dayfnoanger.blogspot.com/

אריה אקרמן - פרויקט המגנט